<h1>מחזור ויטרי סימן שנ"ט</h1>
<h2>דף ב:</h2>
קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה. פי' מדרבנן. שמאי מחמיר. ומעשה נמי וילדה [כלתו] של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל הקטן. היכי דמי קטן שאינו צריך לאמו. אמרי' דבי ר' ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו. ריש לקיש אמ' כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא. פי' שאינו כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבא אליו. אבל קורא ושותק לאו צריך לאמו הוא. ת'. ואם תאמר מאי שנא דגבי סוכה יהיב שיעורא דקטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה. וכדר' ינאי. וריש לקיש. וגבי ראיה [חגיגה ד' ע"א] יהיב שיעורא אחרינא לקטן שהגיע לחינוך. אם יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית. ובעירובין [פ"ב ע"א] נמי יהיב שיעורא כמו בסוכה בפ' כיצד משתתפין גבי קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו ומפרש התם בעירובין ההוא שיעורא כבר ארבע כבר חמש. והינו שיעור גדול יותר מההוא דחגיגה שנותן לעיניין ראייה. וגבי לולב אמרי' קטן היודע לנענע בו ואינו שוה לא זה ולא זה. ונר' לר' דהכל מעין מצוה קא יהיב שיעורא התם גבי סוכה דמצותה הוא לישן בה קא יהיב שיעורא לישן. כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא. וגבי לולב דמצותו בניענוע יהיב שיעורא ביודע לנענע בו. וגבי ראייה דמצות ראייה ברגלים. יהיב שיעורא ברגלים. וגם עירוב נמי הואיל דבצריך ואינו [צריך] לאמו קאי טע' קים להו הכי דעד האי שיעורא גריר אחר (לאמו) [אמו] וסמיך עלה מיכאן ואילך לא גריר. ותו סברא היא. גבי עירוב להשוותו לשיעור דסוכה דתלי בדעתא. דאית ביה דעת כוליה האי שאינו קורא אימא אימא. אבל דלולב וראייה לא תלי בדעתא לגמרי. והא דמיחייב בראייה בשיכול לאחוז כו'. היינו בביאה ליראות. אבל בקרבן עולה וראייה. אינו נראה לר' שיהא חייב. דהא אינו אלא מדרבנן כדי לחנכו במצות ואי יביא עולה ראייה קמייתי חולין לעזרה. הואיל ומדאוריית' לא מיחייב. ועוד היאך ידחה עולתו יום טוב מאחר שאינו מחויב מדאוריית'. וגם אפי' בחולו של מועד אינו חייב להביא מאחר שאינו מן התורה שהרי מביא חולין לעזרה. ריב"א ת'.
